צור נ' לראשון לציון בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקשים, הנתבעים, הגישו שתי בקשות למחיקת כתב התביעה. האחת, עקב אי הגשת חוות דעת מתוקנת. השנייה, עקב אי השלמתם של הליכים מקדמיים.

2.כבר בפתח הדברים אציין כי דין הבקשה להתקבל, בכל הנוגע לאי צירוף חוות דעת. עם זאת, לשם השלמת התמונה, אתייחס בקצרה גם לבקשה להשלמת הליכים מקדמיים.

השלמת ההליכים המקדמיים

3.עיון בבקשה ובתגובות מעלה את התמונה הבאה:

א.התובעים לא פעלו לפי החלטת בית המשפט במלואה. התובעים לא השיבו לשאלה 14 תוך צירוף ההסכם או הצהרה כי הסכם כזה אינו קיים, כפי שנדרש במפורש בהחלטתי הקודמת. כמו כן, לא ראיתי כי שאלות 59 ב' ו- 58 ב' נענו באופן המתבקש.

ב.רוב המחלוקת נוגע לאי צירופם של מסמכים, נוכח החלטתי מיום 20.6.13 לפיה אין צורך להשיב לשאלות המתייחסות לצירוף המסמכים הספציפי. אלא, שצירוף המסמכים הספציפי כלל מסמכים מוגדרים לפי מכתבו של עו"ד תגר מיום 6.5.13. מעבר לאותם מסמכים, היה מקום לכל הפחות לפנות לבית המשפט בבקשת הבהרה, ובוודאי שלא להשיב באופן גורף.

עם זאת, גם אם אניח לטובת התובעים כי פירשו אחרת את החלטת בית המשפט, אין בכך כדי להועיל, נוכח נושא חוות הדעת, שהתובעים לא הגיבו עליו כלל.

היעדר חוות דעת מתוקנת

רקע

4.התובעים הגישו תביעה בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מביצוען של עבודות בנייה ופיתוח על ידי הנתבעים 1 – 3. כבר עתה, יצוין כי התביעה נגד הנתבעים 1 – 3 נדחתה בהסכמה, אך על מנת להבין את השתלשלות העניינים יש להתייחס להתרחשויות מתחילתה של התביעה.

5.לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של השמאי פרחי. השמאי התייחס ל"מפגעים" שונים שנגרמו לנכס של התובעים, כתוצאה מאישור תכנית המתאר, וכן כתוצאה מנזקים שגרמו עבודות הפיתוח. בחוות הדעת נכללו הן הנזקים כתוצאה מההפקעות ותכניות הפיתוח, והן הנזקים שגרמו עבודות הפיתוח עצמן. בכתב התביעה נכללו הנזקים הבאים: 490,000 ₪ לפי חו"ד השמאי, 320,000 ₪ נזקים העלולים להיגרם כתוצאה מעבודות תשתית ו- 100,000 ₪ עגמת נפש.

6.בדיון שהתקיים ביום 26.9.11 הועלתה כבעיה העובדה שחו"ד פרחי אינה מבחינה בין נזקים שבסמכות בית משפט זה, לבין נזקים שאינם בסמכותו, כגון ירידת ערך כתוצאה מההפקעה ומנתונים הקשורים לתכנית פוגעת. לפיכך, הוריתי כי על התובעים לתקן את כתב תביעתם, ובהתאמה, את חוה"ד מטעמם, כך שהנזק ברכיב של 490,000 ₪ יכומת לאחר שיוצאו ממנו כל הנזקים הקשורים להפקעה או לתכנית פוגעת. לא ניתן צו להוצאות.

7.התובעים תיקנו את תביעתם, וצירפו לה את הנתבעים 4 – 5. באשר לנתבעים 4 – 5 נטען כי כתוצאה מביצוען של עבודות בביתם, הגובל בביתם של התובעים, נגרמו לתובעים נזקים. לתביעה צורפה חוות דעתו של השמאי סדן, באשר לעלויות תיקון נזקים שנגרמו לביתם של התובעים. כפי שניתן לראות מעמוד 3 לחוות הדעת, היא מתייחסת במאוחד לנזקים שנגרמו הן מהעבודות הציבוריות והן מעבודות שבוצעו בביתם של הנתבעים 4 – 5. כמו כן צורפה חו"ד של השמאי פרחי, בדבר ירידת ערך, חוות דעת זהה לחלוטין לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, למרות שבהחלטה קודמת נדרשו התובעים לתקן את כתב התביעה ואת חוות הדעת האמורה.

8.בדיון שהתקיים ביום 5.11.12, הפעם בהשתתפות הנתבעים 4 – 5, עדיין לא היה ניתן להתקדם בתיק. באותו דיון, ציין ב"כ התובעים כי הבית נמכר. באותו דיון אף התברר שהוצא צו הריסה כנגד הבית, והבית אף נהרס.

בהחלטה שניתנה באותו יום בית המשפט קבע כי עדיין לא ניתן להתקדם בנושא הנזק. כן נקבע, כי אם הבית נמכר אזי, על פני הדברים, הנזק המקסימלי שהתובעים יכולים לדרוש הוא ההפרש בין מחיר המכירה לבין המחיר שניתן היה להשיג, כאשר יש להבחין בין סיבות שהן בסמכותו העניינית של בית המשפט, לבין סיבות שאינן כאלו. זאת שכן, ברור כי אין מקום לעקוף את ההליך החוקי הקיים בדין לפיצוי בגין הפקעה או בגין תכנית פוגעת, במסווה של תביעת נזיקין "רגילה", וברור לחלוטין כי הנתבעים 4 – 5 אינם אמורים לשלם בגין ירידת ערך שנגרמה כתוצאה מתכנית פוגעת או מהפקעה, ואף לא בגין ירידת ערך שנגרמה כתוצאה מעבודות ציבוריות שבוצעו. בין היתר, קבעתי כי ב"כ התובע רשאי להגיש הודעה בצירוף חוות דעת כפי הבנתו, ולחילופין, להודיע כי הוא עומד על חוות הדעת כפי שהוגשו, בתוך 45 ימים.

9.בחודש 5/13, זמן רב לאחר המועד שהוקצב לעשות כן, הוגשה חוות דעת נוספת של פרחי, הדומה להפליא לחוות הדעת הקודמת. באותה חוות דעת פרחי העריך את ירידת הערך ב- 250,000 ₪ וציין סיבות רבות ומגוונות לה: בנייה חדשה, תשתית לקויה, עבודות פיתוח, שינוי קווי גבול, הצללה ועוד. רובן של סיבות אלו, כפי שהובהר מספר פעמים, אינן בסמכותו של בית משפט זה, ותביעת נזיקין אינה יכולה לתבוע ירידת ערך בגינן, שכן קבוע בקשר להן הליך מיוחד בחוק.

10. ביום 20.6.13 התקיים דיון נוסף. שוב הוסבר כי חוות הדעת אינה מקדמת את התיק. ב"כ התובעים ביקש שהות לפנות לשמאי ולבקש הפרדה בין הנזקים. ב"כ התובעים ציין במפורש, כי מרשו אינו מסתפק בנזקים בלתי ממוניים (עגמת נפש בגין עבודות הפיתוח שבוצעו לידם) אלא תובע נזקים ממוניים. ב"כ הנתבעים התרעמו על כך שניתנת לתובע פעם אחר פעם הזדמנות להציל את תביעתו. בהחלטה מאותו יום קבעתי כך:

א.על התובעים להגיש חוות דעת רלבנטית, שניתן להבין ממנה מה הם הנזקים שבתחום הסמכות העניינית, תוך הפרדה בין הנתבעים. ציינתי, שקיים גבול לזמן ולמשאבים שבית המשפט יכול להשקיע על מנת שיהיה ניתן לנהל הליך תקין, ואת העובדה שהתובעים לא השכילו לצרף חוות דעת כנדרש אף שניתנו להם שתי הזדמנויות לעשות כן.

ב.ב"כ התובעים יהיה רשאי להגיש בקשה להגיש חוות דעת מתוקנת לתיק בית המשפט, ולה תצורף אותה חוות דעת מתוקנת. לחילופין, יוכלו התובעים להודיע כי הם מוותרים על הטענה לנזקים ממוניים. הכול, עד ליום 2.10.13. כן קבעתי, כי אם התובעים לא יגישו בקשה להגשת חו"ד מתוקנת, ואף לא יגישו הודעה כי הם מוותרים על הטענה לנזקים ממוניים, התביעה תימחק.